ראיון עם האומן, המעצב והצייר דובי רונן שמצייר דווקא עם בטון.
באחת מהתערוכות שבהן הציג הצייר דובי רונן, ניגשה אליו אורחת ואמרה לו שלדעתה הוא הצליח להוציא את הנשיות מהבטון.
לא רק שדובי רונן עדיין מתרגש מדבריה של אותה אישה הוא גם מוסיף לבטון עוד כמה תכונות בלתי צפויות: "הבטון הוא אישה דעתנית שיש לה את האמירה שלה והיא לא מוכנה לספוג את כל מה שנותנים לה.
הבטון הוא גם ישראלי מאוד – לכאורה הוא נראה קשוח וקשה אבל בעצם מדובר בחומר מאוד שברירי…אולי כמוני."
ציור: דובי רונן
כבר במהלך לימודי תואר ראשון בעיצוב תעשייתי, כבש הבטון את ליבו של דובי רונן, אבל רק לאחר סיום לימודי התואר השני, הוא הבין שהוא חייב לנסות לצייר בבטון. ובין ההבנה הזו עד לאילוף הבטון הסורר ויצירת 'משחת בטון' שאפשר לצייר איתה חלפו עוד כמה שנים טובות.
"הבחירה לעבוד דווקא עם בטון היא סוג של ללכת עם הראש בקיר או אם תרצי עם הראש בבטון. למשל, לבטון יש תכונה מרגיזה שהוא שותה את כל הפיגמנט של הצבע. אני מצייר בצבע אדום ולמחרת מקבל צבע רוזה לא ברור.
הבנתי שאני צריך להשתמש בפי שניים פיגמנט כדי להגיע לתוצאה הרצויה. הבטון גם מתקשה מהר מאוד וכמעט אין זמן לעבוד אתו. אני משתמש גם בסוכר בזכות טריק של נהג מערבל בטון שסיפר לי שאם הוא מוסיף שני קילו סוכר לתערובת הבטון, הוא זוכה לעוד שעתיים של עבודה."
ציור: דובי רונן
איך למרות כל הקשיים, הבטון כבש אותך לחלוטין?
"בינינו לצייר עם בטון זה רעיון גרוע מאוד. היו תקופות שגם אני שאלתי את עצמי למה דווקא בטון והגעתי להבנה שהוא דומה לאבן טבעית כלומר הוא מט ולא מבריק, וכמו שהוא שותה את הצבע כך הוא גם שותה את האור ואז מתקבלת תוצאה שאני אוהב מאוד.
הבטון שהוא כמו חול מתחבר מבחינתי לטבע, ולכן הוא מושך אותי לצייר נוף. בכל הציורים שלי יש מים, השתקפויות וקו אופק.
בקיץ אני מצייר מחוץ לבית… היום למשל קמתי בארבע לפנות בוקר כדי לסיים את הציור שאת רואה בחצר. הטבע שמקיף אותי הוא חלק מההשראה שלי."
נראה שאין מתאים יותר מכך שגדר ביתו של דובי רונן גובלת עם החצר של מכון ויצמן. מלבד ההמצאה של שימוש בבטון כחומר שאפשר לצייר אתו, דובי רונן לא מפסיק להמציא המצאות חדשות.
הוא הדפיס במדפסת תלת ממד חלקים שמהם הוא בנה מכונת CNC (לחריטה וחיתוך עץ), הוא מתכנן כל מיני עיצובים והמצאות למשל משקפי שמש שהמסגרת שלהם משלבת בין עץ לבטון, הוא מצייר פורטרטים דיגיטליים של נשים וגם מעביר סדנאות 'מייקרים' לילדים ולבני נוער מחוננים.
"בתואר השני שלי בחרתי להתמחות ב ' מייקריות '(MAKERS). אני חבר בקהילות של מייקרים שבדיוק כמוני לא יכולים להפסיק להמציא וליצור.
היום כשרוצים לעשות משהו כמעט ואין תירוצים, הטכנולוגיה זמינה וזולה ואם אין כסף והרעיון הוא טוב – יש גיוס המונים. הידע ניתן לכול דורש… אני למשל ממש נהנה לשבת מול היוטיוב ומול אתרים אחרים ללמוד ולחקור נושא מסוים עד שאני הופך לבקיא בו."
ציור: דובי רונן
לאחר כל כך הרבה ניסיונות עם הבטון, האם אתה מרגיש שאתה מרוצה מהטכניקה של הציור עם הבטון?
"מה שאני אוהב בבטון הוא שלמרות כל מה שאני יודע עליו הוא כל הזמן מפתיע אותי מחדש.
כל ציור הוא אתגר ובעצם אי אפשר להגיע לשלמות, משום שכל פעם מתגלה רובד חדש ומסקרן.
לפני כמה חודשים הייתה לי תערוכת יחיד בתל אביב ומבקר אחד כתב שהאיכויות של הציורים שלי נובעות מהקושי של עבודה עם חומר שכזה והוא צדק – הקושי שהבטון מציב גורם לי להמציא את עצמי מחדש וזה מה שמרתק אותי כל כך אל החומר הזה."
ציור: דובי רונן
האם המאבק עם הבטון מעייף אותך?
"משום שאני גם מפסל, גם בונה מכונות וגם מורה למחוננים יוצא שלפעמים אני עוזב את הבטון לפרויקטים אחרים שקוסמים לי.
אחרי שאני עוזב את הבטון קשה לי לחזור אליו- הוא כאילו מעניש אותי, אבל בסופו של דבר אני תמיד חוזר כי אני מרגיש שהבריחה מהבטון היא בעצם בריחה מעצמי.
היצירה עם הבטון היא בעייני מעין אלכימיה בחומר, ניסיון לקחת חומר זול כמעט אנונימי ולהפוך אותו לזהב ואפילו לקדש אותו בתצוגה בגלריה לאמנות.
מכיוון שהבטון הוא דעתני מאוד, עבר זמן רב עד שהפכנו לידידים ומשם לחברים טובים.
"בכול בוקר כשאני מתעורר אני אומר תודה לאלוהים. בעייני זה לא מובן מאליו שאני עושה מה שאני אוהב ואפילו מצליח למכור יפה את אומנות שלי.
שיש גבר או אישה שמוכנים לשלם חלק נכבד מהמשכורת החודשית שלהם כדי לקנות ציור שאני ציירתי. כל רכישה כזו מרגשת אותי עד דמעות ואפשר לומר שבכל פעם מחדש אני צובט את עצמי כדי לראות שאני לא חולם.
אני מאמין שהאושר נמצא מתחת לרגליים של כל אחד מאתנו – וכל מה שצריך לעשות הוא להבחין בו ולהחזיק אותו."
ציור: דובי רונן
לאתר של הצייר דובי רונן: https://www.dubironen.com/
