ביום שני האחרון, התקיים בסניף ZAGA המחודש ברחוב הלח"י בבני ברק, האירוע המסכם של חגיגות היצירה הישראלית. לפניכם טעימה, ממש על קצה המזלג, של הדברים הנפלאים שהוצגו באירוע.
"הלב שלי נמצא עם המעצבים ועם האומנים הצעירים שיוצרים ומעצבים כאן בארץ" אמרה גלית רייסמן המייסדת והבעלים של TLVstyle, שהייתה אחראית על האוצרות ועל מפגשי הסיור שנערכו לאורך כל השנה. "בפרויקט המשותף עם חברת ZAGA, הקו שהנחה אותי היה 'יצירה שנושקת לאופנה'. תחת הקונספט הזה, ערכנו למעצבי הפנים ולאדריכלים סיורי תוכן שהתמקדו בעיקר בחדשנות שקיימת בשילוב בין הדיגיטלי למסורתי וגם בחיבורים יוצאי דופן בין חומר לצורה."
הטקסטיל כאמצעי להעברת רגש
הקולקציה של תמר ברניצקי, מעצבת ואמנית טקסטיל, נולדה מתוך נקודת הנחה שכול אדם הוא אספן וכול בית הוא מוזיאון. מצוידת בהנחה זו, תמר התחילה לעבד תמונות ישנות ליצירת שילוב מקורי ומרגש בין בד לנייר. התהליך שתמר עברה הסתיים בפיתוח של בדים 'צרובים' שדרכם היא מתרגמת נופים למרקמים."
"היופי של הנוף הישראלי הוא מבחינתי מקור השראה שלא נגמר. נסעתי למדבר יהודה כדי לתפוס את היופי של השמש, האדמה השמיים… רציתי לראות איך בסטודיו שלי, אני מחדירה לתוך הטקסטיל את תחושת ההתבלות שבטבע. לדוגמה, את העלים היבשים שאני אוספת אני סורקת והופכת לקולקציה של צעיפים."
להחיות מלאכות יד עתיקות
כבר במהלך לימודיה, ידעה גנית גולדשטיין שהיא רוצה למצוא דרך להחיות מלאכות יד עתיקות. את החיפוש שלה אחר השילוב בין המסורת לבין הקדמה, התחילה גנית בפרויקט בבית הספר שבו היא התבקשה לשחזר שמלת תחרה משנת 1870. גנית החליטה להפוך את שפע התחרות שהרכיבו את השמלה לתחרות דיגיטליות. לאחר מחקר ממושך ואין ספור ניסיונות, הבינה גנית שבאמצעות שינוי האלגוריתם, אפשר לייצר סוגים שונים של תחרה דיגיטלית.
"בשנה השלישית של הלימודים נסעתי לטוקיו, שם חוויתי את העולם הכי עתיק מבחינת עבודות יד. בטוקיו התנסיתי במלאכות יד שונות ודרך ההתנסות הזו למדתי ליצור איזון בין הדפסה תלת ממדית לבין מלאכות היד. החומרים שאני יוצרת הם הרמוניים וגמישים כך שאפשר ללבוש את הבגד וגם להרגיש נוח איתו."
גם פונקציונאלי וגם מעוצב
אפרת מכמן, אחת משלושת מייסדי חברת התיקים "קואלה גיר", הפכה מבוגרת שנקר שחלמה להיות מעצבת אופנה לסטארטאפיסטית לכול דבר ועניין. המיזם נולד כאשר יונתן זינדל, אחד השותפים בחברה, הצביע על כך שיש תיקים פונקציונאליים כמו הקיטבגים ויש תיקים מעוצבים – אך אין תיק שהוא גם מעוצב וגם פונקציונאלי. אפרת שמעולם לא עסקה בעיצוב תיקים החלה לפסל את התיק סביב בובת הדיגום שהייתה לה בבית.
"לא ידענו האם השוק יאהב את התיק החדש שלנו ולכן פנינו לגיוס המונים. קיוונו לגייס 20,000 דולר ובסופו של דבר אספנו 300,000 דולר. כך הבנו שיש לנו משהו רציני בידיים. בבוקר שאחרי השמחה על גיוס הכספים המוצלח, הבנו פתאום שיש לנו 1,500 לקוחות, ביותר מ-20 ארצות, שמחכים לתיקים שלהם."
הסריגה כשפה אוניברסלית
כאשר שולה מוזס פנתה אל טל צור בהצעה להקים מיזם חברתי לנשים שנשען על סריגה, טל היססה משום שלדבריה היא לא ידעה דבר על עסקים חברתיים או על סריגה. אך לאחר ששולה לימדה את טל לסרוג, טל הבינה את הפוטנציאל הגדול שטמון במסרגה אחת קטנה ובחוט צמר. כך נולד העסק החברתי IOTA שמאפשר לנשים לעבוד מהבית. כיום עובדות בעסק נשים מהקהילה הבדואית ופליטות סוריות שמתגוררות באיסטנבול. האקססוריז שנסרגים מטקסטיל שמיוצר על ידי טל ושולה, כוללים: שטיחים, פופים, כריות רצפה, שרפרפים ונדנדות.
"בדיוק לאחר ששולה פנתה אליי עם הרעיון למיזם החברתי, יצאתי לטיול ארוך… לקחתי איתי את המסרגה ופתאום כל העולם נראה לי סרוג. הבנתי שבדיוק כמו למוזיקה לסריגה יש שפת סימנים אחידה. מבחינתי הסריגה היא שפה משותפת שמחברת בין קהילות של נשים בכול רחבי העולם."
הסיבים של ג'קסון פולוק
כשמעצבת האופנה דנה כהן הסתכלה בארון הבגדים שלה היא הבינה שהיא רוצה לעשות משהו בנוגע לכמויות הבגדים העצומות שנזרקות בכול שנה לפח (כ-1,600 טון טקסטיל בשנה רק בישראל). כשדנה מצאה מפעל שגורס סוודרים והופך אותם לסיבים, היא הבינה שמצאה את הפתרון הייחודי שלה.
"מהסוודרים הגרוסים יצרתי 14 קבוצות סיבים שהם חומר הגלם שלי ליצירת הבדים החדשים. הצבעוניות שנוצרה הזכירה לי את טכניקת ההתזה של הצייר ג'קסון פולוק, לכן החלטתי שכול מערכת לבוש שאני מעצבת תהייה מושפעת מציור אחר שלו. העבודה שלי מבוססת על ערכים של זיהוי הפוטנציאל החיובי שקיים במשהו ישן, והבאת משהו טוב ורלוונטי לעולם."
הטאצ' של הקוקטית
שירה ברזילאי הבינה שהיא אוהבת יותר לאייר מאשר לעצב אופנה… ואם כבר איור – אז שיהיה דגיטלי. היצירה של שירה מתבססת על צילומים שמעוררים בה השראה. לצילומים האלו שירה מוסיפה את הטאצ' הייחודי שלה. עם השנים האיורים הפכו למינימליסטים יותר ויותר. כיום, שירה ברזילאי מציגה את עצמה בתור ה'קוקטית', משום שלדבריה היא גם מאיירת, גם אמנית וגם יוצרת.
"יש דמות אחת שאני מציירת מגיל 4, יש לה עיניים גדולות ושפתיים בולטות. עם הזמן הדמות הזו קיבלה את השם קוקטית. הייחודיות שלי מגיעה מהשילוב בין אופנה לבין איור. מצאתי את הבית שלי באינסטגרם ויש לי מעל 128,000 עוקבים מכול מיני מקומות בעולם. דרך הפלטפורמה הזו, אני מתרגלת את החשיבה היצירתית ואפשר להגיד שהעולם הוא לוח היצירה שלי."
זיכרון על בד
המעצבת מורן פורת, מייצרת תכשיטים ייחודיים באמצעות הטבעת אבנים וקריסטלים על טקסטיל. תהליך העבודה של מורן כולל צביעה ידנית של הטקסטיל, הדבקת ה"אבנים" באמצעות חומר פלסטי שהיא פיתחה בעצמה והוצאת האבנים – כך שבסופו של התהליך, רק הזיכרון נשאר.
"הרעיון נולד מפרויקט בשנקר שבו התבקשנו לחבר בין תכשיטי המלוכה לבין הטקסטיל. ידעתי שאני רוצה לעצב תכשיטים שמצד אחד יהיו מודרניים אך מהצד האחר עדיין יישאר משהו ממסורת העבר המפוארת. התחלתי לעשות ניסויים שונים, עם הקריסטלים ועם הבדים, מרחתי סוגים שונים של חומרי פלסטיק שמשמרים את הצורה של האבן עד שבסופו של דבר הגעתי לתוצאה הרצויה. אני חושבת שבסופו של דבר הצלחתי להטביע על הטקסטיל את הזיכרון של האבנים היקרות."
בין המינימליסטי לתיאטרלי
החיפוש אליו יצאו האחיות רינת ראובני ומיכל קגן אחר חומרי גלם מפתיעים, הוביל אותם לזרועות החימר הפולימרי שמאפשר להם לשלב בין קו מינימליסטי שמאפיין את מיכל לקו התיאטרלי המוגזם שמאפיין את רינת.
"לפני כמה שנים, החלטנו שאנחנו רוצות לעשות שינוי בקריירה שלנו. מכיוון ששתינו התנסנו בקרמיקה כשהיינו ילדות, החלטנו לחקור לעומק את החימר הפולימרי. התחלנו לשחק עם החומר וליצור ממנו טבעות ושרשראות, כאשר בתהליך העבודה שלנו אנחנו בעצם גורעות מהחומר, עד שאנחנו מגיעות לתכשיט שהתנועה שלו בין הטבעי לתעשייתי, מולידה יצירה חד פעמית."
ללמד את הידיים טכניקה חדשה
אילה צור מעידה על עצמה שהיא אוהבת כל עיסוק שמלמד את הידיים טכניקה חדשה. במקביל לעבודתה כאורגת, חיפשה אילה כיוון חדש שישלב בין שתי האהבות שלה – פיסול ורקמה. אילה החלה להתנסות בתהליכי עבודה חדשים עד שהיא הגיעה לטכניקה שמצליחה לשלב בין כמה מלאכות יד.
"אחת הטכניקות שפיתחתי משלבת עבודה עם חימר עיסתי שאותו אני יכולה להשטיח על גבי בד. כך אני בעצם יוצרת בעצמי את יריעות החימר שאליהן אני מוסיפה אריגה או רקמה… מבחינתי מלאכות היד הן מאגר עצום של השראה. אפשר לומר שהיציאה מהמוכר ומהקבוע פתחה בפניי עולם חדש ומפתיע."
