חוויית הביקור במסעדה קופצת עוד מדרגה, כאשר הסועדים הופכים מצופים למשתתפים בהכנת האוכל.
מסעדת "קוצ'ינה הרמנוס טורס" בברצלונה, נולדה מתוך השאיפה לייצר חוויה קולינארית חדשה בעולם הבישול. בעזרת התכנון של האדריכל CARLOS Y BORJA FERRATER , ממשרד האדריכלים OAB, נוצר חלל אידאלי שבו מעטפת ותוכן נפגשים כדי ליצור התנסות ייחודית.
כבר בתחילת דרכם ניסחו האחים השפים סרג'יו וחוויאר טורס, את מה שהם מחפשים: "יותר מאשר מסעדה עם מטבח, אנחנו רוצים ליצור מטבח עם מסעדה". מצוידים בהנחת היסוד השאפתנית הזו, האחים יצאו לדרך ורכשו מחסן ענק בן כמעט 800 מ"ר ששימש בעבר כמבנה תעשייה ועבר מתיחת פנים יסודית.
אם בעבר השפים עודדו את הסועדים לעבור דרך המטבח כדי להתרשם מתהליך הכנת המזון, הרי שכעת האחים הלכו צעד נוסף קדימה ובחרו למקם את המטבח במרכז המסעדה, כשהוא מהווה חלק בלתי נפרד ממנה. למעשה, המסעדה היא המטבח. בכך שהציבו את המטבח במרכז המסעדה, האחים הקימו לתחייה את המושג "קפה-תיאטרון" מימים עברו, מקומות בהם הסועדים יכלו ליהנות ממופע בעת הארוחה. להבדיל, כאן המופע מתמקד בעצם הכנת המאכלים שהסועדים יאכלו, כשהבחירה במחסן תעשייתי לשעבר כמעטפת רק מעצימה את החוויה כולה. השהות במחסן בעל ממדים עצומים כאלה מזכירה ישיבה באולפן טלוויזיה או בתיאטרון של ימינו.
הסועדים מוצאים את עצמם משתתפים עם השף בהכנת המנות, ועדים לתהליך היצירה שנגלה בהדרגה לנגד עיניהם. יותר מכך, הם הולכים להפוך לגיבורי העלילה כאשר אותו תבשיל יוגש לשולחנם. בכך שהם מטשטשים את הגבולות המפרידים את החלל, מצליחים שני השפים, סרג'יו וחוויאר, יחד עם שאר צוות המסעדה, לתווך את החלל שבין הכיריים לשולחנות באופן בלתי אמצעי. זהו חלל שגודלו לא עולה על שני מטרים, נטול מכשולים חזותיים או פיזיים כלשהם, וזה בדיוק הדבר ששני האחים חיפשו – לבסס קשר ישיר עם לקוחותיהם.
בו בזמן הצופים/סועדים/משתתפים ראשיים (תלוי באיזה רגע של התהליך מדובר) מקבלים לא רק את הבמה המרכזית אלא גם מוצאים עצמם מוקפים במטבחים ובחללים הקשורים בחוויה שהם עוברים. מאמץ רב הושקע כדי לגרום לעבודת המטבח לתקתק ואכן, המסעדה מצויידת היטב תוך דגש על ההיבטים התפקודיים כך שלא יפגעו בהתנהלות המסעדה. מרגע שהגדירו את ארגון החלל במסעדה, החלו האחים השפים לרכז את כל מאמציהם כדי לוודא שהחוויה הקולינרית שהם מציעים תתעלה לאותה רמה של נוחות ונינוחות שהיא מבטיחה.
במטרה להעביר לסועדים את חוויית הישיבה במבנה תעשייתי לשעבר, נעשה במסעדה שימוש בסדרת חומרים המעדנים ואף יוצרים עמימות מסויימת, בין הישיבה במבנה הקר ועצום הממדים לבין האווירה החמימה ומסבירת הפנים במקום. מפות השולחן, המושבים המרופדים ואפילו נוכחותו של שטיח אקראי פה ושם, כל אלה מספקים תחושת נוחות תוך שהם מרככים גם את האקוסטיקה בחדר.
מעבר לכך, המסעדה משתדלת לצמצם למינימום את הקישוטים במקום ולא להכביד על הסועדים עם שפע מוגזם של אריגים או צבעים. כמו המטבח הביתי שבו האחים נהגו לבשל עם סבתם קטלינה כילדים, רצפת המסעדה מצופה קרמיקה כפי שהיה נהוג במטבחים מסורתיים.
היוצא היחיד מן הכלל בקו העיצובי של המסעדה הוא חדרי השירותים: שם יושם עץ אירוקו, שהפך אותם לנוחים במיוחד. האווירה שנוצרה הפוכה מזו של החלל המרכזי, ומזכירה יותר תא של ספינה מאשר מחסן תעשייתי.
בחוויה שמציעה המסעדה, גיבורי העלילה העיקריים הם תמיד הלקוחות, השף והמאכלים. בנוגע לשאר, ככול שמבחינים בהם פחות – כך יותר טוב. לצורך כך יוחד פריט דקורטיבי ענקי אחד: וילון בצבעי שחור וזהב המכסה את כל הקיר הצדדי ומואר מאחור כך שניתן לשחק עם התאורה באופן קסום. הצבע השחור מגיח עם נוכחות חזקה כנגד הצלחות, מפות השולחן ומדי השפים הלבנים, אשר משיגים לעצמם מעמד של גיבורים בעלילה הודות לחלל המעורפל בשחור-מט. נוכחות הזכוכית במקום מספקת השתקפות של החשיכה בחדר המרכזי ויחד עם הנוכחות המסתורית של המנורות התלויות הן מייצרות את מה שהאחים מכנים "הנחת היסוד של חלומותינו".
לתכנון התאורה בחדר המרכזי המעצבים הסתייעו במעצב פיט סאנס שיצר עבורנו את מה שהם מכנים "העננים", מנורות שנקבעו במיקומים אסטרטגיים ואשר מייצרות אווירת קסם במקום. העושר והעומק של הצבע השחור בשילוב עם אינספור האורות הקטנים, וילון הזהב בעל הרקע הכהה, דוכן היינות המואר שממנו מבצבצים הבקבוקים, האשנבים השקופים – כל אלה תורמים לטשטוש הגבולות בחלל ומייצרים אווירה דמויית חלום.
לאחים השפים היה חשוב להעביר את חשיבותן של ארבע עונות השנה ושל העבודה עם חומרי גלם עונתיים. לכן הוחלט שהדרך הטובה ביותר לייצג את העונתיות הזו תהיה דרך הטבע. האדריכלים בחרו בעץ כדי להמחיש את הדרך שבה הטבע משתנה לאורך השנה.
הודות לארגון החלל, לשימוש בחומרים ולמשחק של אור וצל – חזית המסעדה היא המפתן, המקום שבו האורחים נוטשים את החלל החיצוני של הרחוב, ונכנסים לתוך חוויה של חלום-למחצה. מעבר לכל אותם משחקים עיצוביים, החלל הפנימי נהפך לחלום של ממש כאשר מתענגים בסופו של דבר על היצירות הקולינריות של סרג'יו וחוויאר טורס.
צילום: JOAN GUILLAMAT.
